כשאני כותב את זה, אני מודע מחזיק משהו עם אחיזה הדוקה שצריך להרפות. אני יודע את זה, אבל זה קשה לפעמים להרשות לעצמי שיתקיים מה שאני יודע ירפא אותי. אני חוזר כל מה שלמדתי וכל מה שאני יודעת שהוא נכון גם לגבי הדרכה. אבל באמת מה זה נכנע. זה המוח שלי שמכיל את הפחד. וככל אני נשאר לי בראש, חזק יותר אחיזה הוא. בחרתי לוותר על דברים נעשים הרבה יותר קל.
כניעה. זה יכול להיות מפחיד לעשות את דעתנו מנסה להריץ את ההצגה. לשם כך עלינו לצאת לגמרי מדעתנו. אבל, אנחנו חוטית קשה לחשוב ולשלוט-למיין את כל פרט נראה ... אמיתי או מדומה.
אין לי ספק כי בעודנו נעים אל תוך תנודות גבוהות יותר, כל אחד ואחת מאיתנו נדרש לשחרר את האנרגיה הישנה, דפוסים ישנים שכבר אינם מועילים. בקשות אלו נראה לבוא במהירות גוברת הצורך להעביר את האנרגיה שלנו הופך להיות קריטי יותר עבור ההתפתחות של נשמתנו. יש לי גם ספק כי איך אנחנו עושים את זה משתנה. במרץ מדבר, בעבר, היינו צריכים לדשדש את פרטי הבעיות שלנו על מנת מוחנו בסופו של דבר לשחרר את האנרגיה של האירוע. מה שאני רואה עכשיו הוא תהליך אנרגטי, השתנה.
